פסק-דין בתיק ת"א 16760-06

1.      בתיק זה ניתן פסק דין על ידי בית משפט זה, הדוחה את התביעה. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי , אשר קיבל את הערעור ופסק כי יש לייחס רשלנות לאשת המערער. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשה בר"ע לבית המשפט העליון אשר דחה את הבר"ע. השאלה היחידה אשר נותר בה להכריע היא גובה הנזק .

נכות רפואית :

חוות דעת רפואית מטעם התובע :

2.      התובע צרף חוות דעת רפואית מיום 29.4.05, שנערכה על ידי ד"ר אלי שטיינברג, אורתופד מנתח אשר  ציין כי מצא בבדיקתו רגישות מעל ברך שמאל, חוסר יישור של 5 מעלות וכן צלקת באורך של 10 ס"מ. בנוסף, הליכה בצליעה על רגל שמאל עם קריסה של הרגל בעת עמידה על הרגל. רגישות מעל הסדק הפנימי של הברך השמאלית. חוסר תחושה בחלק החיצוני של הברך השמאלית.

3.      המומחה סיכם בפרק: " דיון ומסקנות": כי בבדיקה הקלינית מצא כאמור חוסר יישור של הברך השמאלית, מלווה בדלדול שרירים, חוסר יציבות ושינויים ניוונים תוך מפרקיים בצילום הרנטגן.

4.      המומחה ציין כי מעברו ידוע לו על קרע חלקי ברצועה הצולבת משנת 1989 שהוכח בניתוח ארטרוסקופי שבוצע על ידי ד"ר א. אדר. המומחה קובע כי התובע סובל מקרע שלם ברצועה הצולבת הקדמית ולא מקרע חלקי (מעברו של התובע סבל אך מקרע חלקי כאמור) ובנוסף, קרע גם את המניסקוס הפנימי וגם נגרם נזק לסחוס המפרקי. על כן נאלץ לעבור ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת הקדמית.

5.      המומחה מצא כי ברכו עדיין לא יציבה למרות הניתוח והתגלו שינויים ניוונים. לדעת המומחה שינויים אלו מתאימים לשחיקה מוגברת של המפרק על רקע חוסר היציבות על המפרק ובשל חוסר המניסקוס הפנימי המשמש כבולם זעזועים של המפרק.

6.      המומחה סבור כי התאונה החמירה את מצבו של התובע מעברו שכן משנת 1989 ועד ליום התאונה (11/8/02) לא סבל התובע מבעיות בברך שמאל. על כן מסיק המומחה כי הנזק לרצועה היה מזערי מבחינה תפקודית והתובע חזר לתפקודו הקודם.

7.      המומחה סבר כי נכותו של התובע הנה בשיעור של 20% בגין התאונה וזאת לאחר ניכוי הנכות הקודמת  לפי סעיף 35 01) ג'-ד' של תקנות המל"ל, כאשר נלקחו בחשבון הכללי סעיפי הפגיעה ברצועה והמניסקוס על פי סעיפים 48 (2) ב' (אי-יציבות אחורית-קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף) ו-48 (2) ז' (מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, בו קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים).

8.      התובע טוען כי עקב התאונה נגרמו לו נזקי גוף כפי המפורט בחוות דעת ד"ר שטיינברג מטעמו. המומחה הנ"ל קבע כי באותה ברך שנפגעה בתאונה היה בעבר קרע חלקי ברצועה הצולבת הקדמית ועל רקע זה הגיעה התאונה וגרמה לקרע מלא של הרצועה, ובנוסף לקרע במניסקוס ולפגיעה בסחוס המפרקי שלא היו בעבר. לאחר ניכוי הנכות הקודמת קבע ד"ר שטיינברג כי התאונה גרמה לתובע נכות רפואית בשיעור של 20% וכן המליץ על הפעלת תקנה 15 והגדלת הנכות 30%.

9.      הנתבעת טוענת כי בחוות הדעת של ד"ר שטיינברג מטעם התובע מוזכר רק האירוע משנת 1989 כאשר הוא מתעלם מאירועים וממסמכים רפואיים נוספים וכן התעלם מנכות בשיעור של 30% אשר נקבעה לתובע בגין תאונת עבודה מיום 29.8.91 בגין אותה ברך.

10.  החומר הרפואי שעמד בפני מומחה התובע כפי המצוין בחוות דעתו:

א.      תיק רפואי מקופת חולים.

ב.       תעודת חדר מיון מבית חולים וולפסון.

ג.        סיכום אשפוז מחלקה אורטופדית בית החולים איכילוב.

ד.       פרוטוקול לטיפול פיסיקאלי.

ה.      תעודות רפואיות לנפגעי עבודה.

ו.        חוות דעת רפואית ד"ר ש. ווסרלאוף- הדמיה.

חוות דעת רפואית מטעם הנתבעת 2: